מדוע נרקיסיסטים אוהבים לצלם סלפי
צילום סלפי הוא מנהג נפוץ עבור נרקיסיסטים. הם עשויים לעשות זאת כדי לגרום לעצמם להרגיש טוב יותר, או שהם עשויים לעשות זאת כדי למשוך תשומת לב מאחרים. נרקיסיסטים לרוב חסרי ביטחון וזקוקים לאימות מתמיד מאחרים כדי להרגיש טוב עם עצמם.
נרקיסיסטים ידועים באהבתם לצלם סלפי. מחקר שנערך לאחרונה מצא כי נרקיסיסטים נוטים יותר לצלם סלפי מאשר ללא נרקיסיסטים מכיוון שיש להם צורך באימות מאחרים.
המחקר גם מצא כי נרקיסיסטים נוטים יותר לפרסם את הסלפי שלהם באתרי מדיה חברתית כמו פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר. הם גם שיתפו את התמונות האלה עם אנשים נוספים.
מאמר זה יספק מבוא לנרקיסיסט שחור: מבוא: מדוע נרקיסיסטים אוהבים לצלם סלפי – נרקיסיסט, סלפי, מצלמת AI
מהו נרקיס שחור וכיצד הוא השפיע על ההיסטוריה של הקולנוע?
נרקיס שחור הוא סרט בריטי משנת 1947 בבימויו של מייקל פאוול ובכיכובם של דבורה קר, קתלין ביירון וסאבו. הסרט מבוסס על הרומן בעל אותו השם מאת רומר גודן.
הרומן נכתב ב-1945, והוא זכה להצלחה פופולרית בזמן הפרסום. הוא מספר את סיפורה של האחות קלוד, שהופכת למנהלת בית ספר במנזר אנגלי בהודו לאחר שאחותה מתה בדרכה לתפקיד זה. חייה החדשים של קלודאג' בהודו מסתבכים כשהיא מתאהבת בגבר מקומי שהוקצה לעזור בבנייה בשטח בית הספר.
העיבוד הקולנועי יצא לאקרנים ב-1947 והפך לאחד הסרטים המצליחים ביותר של פאוול באותה תקופה. זה גם עזר לבסס אותו כאחד הבמאים הבולטים של אנגליה במשך עשרות שנים קדימה.
נרקיס שחור זכה לשבחי המבקרים במהלך יציאתו הראשונית ומאז זכה להכרה מהיסטוריוני הקולנוע כאחד
הסרט Black Narcissus מבוסס על הרומן באותו שם של רומר גודן. הוא בוים על ידי מייקל פאוול ואמריק פרסבורגר, ויצא לאקרנים בשנת 1947. הסיפור נסוב סביב קבוצת נזירות שנשלחות לנהל בית ספר במנזר לילדי הראג' הבריטי בהרי ההימלאיה. הסרט נחשב לאחד מנקודות הציון בהיסטוריה של הקולנוע העולמי, והוא צוטט כהשפעה על יוצרי קולנוע מאוחרים יותר כמו אינגמר ברגמן, ז'אן-לוק גודאר, פייר פאולו פאזוליני, אקירה קורוסאווה, סאטיאג'יט ריי ווס אנדרסון.
הסרט צולם במקומות בהם בית ספר אוקסטד ליד לונדון; Shepperton Studios ליד לונדון; Welwyn Garden City; אולפני אלסטרי ליד לונדון; איבר הית'; בורן וודס (ליד פארנהאם); כנסיות קתדרלת סנט פול (לונדון); מנזר ווסטמינסטר (לונדון) ומנזר וויברלי (ליד אדינבורו
מדוע אנשים כל כך אובססיביים לתמונות סלפי למרות השפעתם השלילית על החברה?
סלפי הם תופעה שכבשה את העולם בסערה. הם קיימים למעלה מעשור ורק גדלו בפופולריותם.
האובססיה לסלפי היא כל כך גדולה שהיא הואשמה בעלייה בשיעורי הנרקיסיזם, הדיכאון וההתאבדות בקרב בני נוער.
אבל למה אנשים עדיין אובססיביים אליהם?
התשובה פשוטה: הם גורמים לנו להרגיש טוב יותר עם עצמנו.
האובססיה לסלפי היא נושא לדיון כבר שנים. זה הובא לראשונה לאור על ידי הרצאה פופולרית של TED בשנת 2013, שם המחבר טען שאנשים מצלמים סלפי כי הם רוצים שיראו אותם וירצו. הם רוצים להרגיש יפים ורצויים.
במאמר זה, אני אבדוק את ההתמכרות לצילום סלפי, איך אנשים מתמכרים לזה ומה קורה כשהם מתמכרים.
אנשים שמכורים לצילום סלפי נחשבים לרוב כאינדיבידואלים נרקיסיסטים שמרגישים תחושת עליונות על אחרים. לא אכפת להם מהרווחה שלהם או מהרווחה של אחרים סביבם.
למידע נוסף בנושא של נרסיסו שחור ניתן לגשת לאתר nar.co.il
